מתאמנת שלי אמרה לי באחת הפגישות: "אני מוצאת את עצמי במערכת יחסים כבר תקופה, עם גבר, שעל הנייר נראה בדיוק מה שאני רוצה, והולך לנו טוב ביחד,אנחנו נהנים האחד מחברתו של השניה, המשפחה שלי אוהבת אותו, אנחנו באמת ובתמים אוהבים, עד שמגיע המשבר. אז אני תמיד שואלת את עצמי, באמת? ככה זה ייראה? זה הגבר שאיתו אני רוצה להקים בית ומשפחה? כי שטוב טוב מאוד, ושרע, פשוט בא לי לפוצץ הכל ולהגיד, "לא רוצה! מגיע לי יותר טוב מזה..." " אז מתי באמת צריך לפרק את החבילה ומתי יש להתעקש עליה? איך אני יכולה לדעת שיש ביננו התאמה זוגית, או שאהבה זה באמת לא מספיק? זוגיות טובה היא אוסף של רגעים מאושרים ביחד לצד רגעי משבר. רצף החיים, הקצב בו אנו מתנהלים בחברה משתנה, מכניסים מתחים נוספים על כל אחד ועשויים להשפיע על הדרך בה אנו מתמודדים עם שינויים. חלק מבניית תקשורת נכונה בין בני זוג, היא שיח קבוע ושיתוף על כל המתרחש בחיינו. כמו שאנחנו נהנים לחלוק רגעים מאושרים עם בן הזוג, לשתף בהצלחות אישיות, וחוויות נעימות, כך גם הצורך בלפרוק תסכולים ואי הצלחות. אז איך יכול להיות שלפעמים זה עובד נהדר ולפעמים ממש לא? והשבוע אמרה לי אותה מאתאמנת: "נראה שעלינו על הגל, התחלנו לצעוד יחד על דרך המלך. הייתה ועדיין יש שיחות אמיתיות וכנות על המשך הזוגיות שלנו, על הדרך בה אנו רואים את חיינו ביחד, הופכים להורים, מחליטים איפה גרים, נראה שעל החלטות גדולות אנחנו לגמרי באותו ראש, אבל ההתנהלות הקטנה, מוציאה אותי מדעתי. איך זה שבאופן קבוע אני מוצאת את עצמי לא מרוצה. שסך הכל הכללי הוא לא משהו. יש המון אהבה, יש המון רצון, אבל התחושה היא שיש משהו תקוע. אז איך זה שאני מתוסכלת ממנו? איך זה שאני מצפה למשהו שהייתי מצפה מעצמי שיקרה והוא ממשיך לנהוג בדרך שאיננה מתאימה לדרך בה אני מתנהלת? האם עליי להתעקש ולא לוותר כל כך מהר? מה עושים?" כדאי לדעת שהשאלה הנשאלת פה מצוייה אצל לא מעט זוגות הנמצאים יחד כבר תקופה ורואים את עתידם המשותף יחד. אולי צרת רבים לא מנחמת, אבל צריך לקחת בחשבון שזה לא משהו שקורה רק אצלכם. (ותודה לאמן האשליות פייסבוק, שנותן כל פעם מחדש את התחושה כאילו אצל כולם השמש תמיד זורחת). שאלי את עצמך -האם ההתנהגות שלו היא בעקבות כך שהציפיה שלך ממנו להתנהג אחרת ? האם את מנסה כל פעם מחדש להתאים אותו לדרך אותה את מכירה ואוהבת?
יש לצאת מנקודת הנחה כי את לא תצליחי לשנות את בן זוגך. נשמע לא הגיוני אה? אבל הרצון העז שלנו לשנות את אותו אדם שבגלל כל התכונות שלו, התאהבנו בו, למשהו שדומה לנו הוא בלתי אפשרי. האם התסכול הכללי שלך נובע מזה שאת פשוט לא מצליחה לשנותו? האם זה נובע מכך שהוא פשוט מתנהג כמו שהוא יודע וחושב ואת ממשיכה להתעקש רק על הדרך שלך? הסתכלי על הבחור מולך ושאלי את עצמך - האם אני מוכנה לקבלו בדיוק כמו שהוא? האם אני יודעת שיש לו מעלות ותכונות טובות שבגללן התאהבתי בו, לצד התנהגויות שנראות לי לא הגיוניות -ועדיין אני מוכנה לקבל אותו? להודות שאת מקבלת את בן זוגך על כל חסרונותיו הוא לא מעשה קל. אך אפשרי. זכרי שגם לך יש אוסף של תכונות שאולי לא ממש מוצאות חן בעיניו, האם הוא מנסה לשנותן? או מקבל אותך בדיוק כפי שאת? אז עד החתונה זה ממש לא יעבור, אלא להיפך, הדילמות רק ילכו ויגדלו ויתעצמו. לכן, שנייה לפני שאתם ממהרים לבדוק אולי הדשא של השכן או שכנה ירוק יותר , נסו לעבוד על מה שיש לכם. להתסכל על הטוב, להזכיר לעצמכם למה התאהבתם באותו אדם. אפשר לעבוד על זה. אם רוצים. אז אסיים בנימה מאוד אופטימית כיאה לדרך בה אני עובדת ואותה אני מעבירה הלאה. זוג מבוגר מאוד, יושב על ספסל בגינה הציבורית אוחזים יד ביד ומביטים אל עבר הילדים המשחקים בגינה. בספסל לידם מתיישבת אמא צעירה, נאנחת בקול, מסתכלת על הזוג המבוגר ושואלת אותם: "איך אתם מצליחים לשמור על זוגיות לאורך השנים?" משיב לה המבוגר: "אנחנו מהדור שבו דברים התקלקלו - תיקנו, ולא החלפנו באחד אחר" כן, על זוגיות צריך לעבוד כל הזמן, זה שעוד לא התמסדתם לא אומר שלא יהיו לכם מחלוקות וריבים, זה חלק מהענין של להכיר אחד את השנייה, אבל גם להתווכח אפשר לדעת איך, וניתן לתקשר כל ענין קטן כגדול, זה באמת ענין של רצון ופרשנות. בהצלחה