שבוע אש עבר עלינו, אה? מה מדליק אותנו אצל גברים? מה עושה לנו את זה? איך זה יכול להיות שמה שמדליק אותי אצל אחד יכבה אותי לגמרי אצל אחר? ומה יגרום למערכת יחסים להחזיק מעמד יותר מאחרת? אנחנו חיים בתקופה של שפע, נראה שהעולם פרוש לרגלינו ושאנחנו רק צריכות להקליק על הכפתור הנכון והנה, השגנו את מה שרצינו. המצב החופשי הזה, זה שמאפשר לעשות הכל, גורם לנו להציב רף גבוה מאוד לגברים אותם אנחנו פוגשות, כי אם אתה לא תעמוד בסטנדרטים שלי, יש עוד כמה שרק מחכים שאשלח להם תגובה. למה? למה אנחנו כל כך מזדרזות להגיב, לפסול, להיות עם עוד חמישה ב"הולד", רק כי אולי יש משהו יותר טוב מעבר לפינה? שהשפע לא יבלבל אתכן. כדיי למצוא את האחד, דרוש רק אחד. ואם פנו אליך כמה ביחד באתר ההיכרויות, תחליטי שאת פונה רק למי שנראה לך מתאים, בשלב הסינון הראשוני, ותתקדמי רק אם אחד. לא הלך? אז, תמשיכי הלאה. גם אם ייקח לך שבוע לחזור לאותו אחד שפנה אליך, או אפילו שבועיים, לא באמת קרה שום דבר, ולהגיד לאותו אחד, יצאתי עם בחור אחר, ולא רציתי לצאת במקביל, ישמע אמין ורציני, הרבה יותר אם תשבי בדייט, וכל הזמן תחשבי מה עוד מחכה לי באתר. אם תפעלי במקביל, אין לבחור שום סיכוי כמעט בכלל, להוות הצלחה באותו ערב. את לא באמת תתני לו צ'אנס, תמהרי לשפוט את ההתנהגויות שלו, וכמובן שתשמרי על האגו גבוה בכך שתאמרי לעצך, אם לא יילך איתך, יש לי עוד כמה בקנה... כמה מאתנו באמת נותנות צ'אנס לבחור, ומצליחות לשים לב לפרטים באמת חשובים? בקלות רבה ואולי רבה מדיי אנחנו מעיפות מעלינו גברים שזה עתה הכרנו, רק משום שזה עתה הכרנו. מה באמת הסיכוי להצליח למצוא זוגיות ולשמור עליה אם נתייחס לכל פרמטר כמכשול? אז מתי לתת צ'אנס לגבר, ומתי אין סיכוי שיתפתח משהו? למה כן לשים לב שמכירים בחור חדש?
אני חושבת שהתכונה הבולטת ביותר תהיה לארג'יות. וזה בכלל לא משנה כמה הוא בפועל מרוויח, הייטקיסט, או בונה גיטרות, בעל עסק משפחתי או פיזיקאי, לארג'יות בעיני היא תכונות אופי הכי מוערכת שיש. לפרגן לך ולפרגן לזוגיות שלכם מבלי לשאול שאלות, מבלי לחשב מי הוציא כמה, ומתי. אחד כזה שפנקסים אצלו היו רק לרשימת פאקים של החניכים שלו בצבא, וגם אז הוא היה ריק.... אני יודעת שיש לא מעט נשים שיהיה להן קשה מאוד לקבל את זה שהגבר ישלם עליהן בדייט ראשון. או שני ואפילו שלישי. שהגבר משלם עליך בדייט ראשון, ומציע להמשיך לשלם גם אח"כ, ובאמת מתכוון לזה, זה מראה על ההתנהלות שלו מול אנשים גם אם הוא לא ממש מכיר אותם, מראה על הרצון שלו לעשות טוב למי שקרוב אליו מבלי התחשבנות. היום הוא מפרגן לך כוס בירה או תה בדייט, מחר הוא יפרגן לך טיסה עם חברות שלך לרומא. היום הוא פותח לך את הדלת, מחר הוא יוריד את המושב באסלה. ו-וואלה בהמשך החיים, הפרטים האלה מסתבר הופכים להיות מאוד משמעותיים. ולא בקטע שוביניסטי. "מאפשר," אלא מפרגן. שיראה באושר שלך את האושר שלו.
ערך חשוב נוסף, שיהיה מסוגל לצחוק על עצמו החיים מורכבים, ואם ניקח אותם בכבדות הם יהיו עוד יותר מורכבים. את רוצה שהשותף שלך לדרך יהיה מסוגל גם לצחוק ולהקליל בסיטואציות קשות. בכלל להיות מסוגל לראות את העולם דרך משקפיים אופטימיים יותר מאשר קודרים, וקשים. לצחוק על עצמו ועל הסיטואציה, לדעת מתי לקחת דברים ברצינות ומתי להיות המקור לשקט ושלווה כשאת עומדת לצאת מדעתך.
לראות עד כמה הוא מסוגל להשקיע מזמנו עבור מערכת היחסים ועבורך. הנה קלישאה בדרך... אנחנו נשים אוהבות שמתייחסים אלינו בתכשיטים, שוקולד, אקססוריז, פרחים ועוד כל מיני דברים חמודים וקטנים. שמגיע ראש השנה, פסח, יום האהבה אנחנו מצפות שהוא יקנה לנו משהו לתשומת לב. ושהוא לא עושה את זה, מבחינתו – זהו, נגמר הסיפור. הוא לא משקיע במערכת יחסים, הוא לא משקיע בך, הוא לא רואה אותך, ובכלל קופצות למסקנות שהוא כל כך מרוכז בעצמו. אבל! גבר שירצה להשקיע את זמנו איתך, לבלות איתך, וליצור איתך חויות משותפות, הוא בעל ערך רב יותר מאשר היכולת שלו לסמן וי על איזה תיק הורס שכל כך רצית. (והנה הפולניה שבי יוצאת, אם נניח הוא יקנה לי את התיק ויוציא אותו בפיקניק שנערוך זה יהיה שווה עוד יותר), אבל אם נשקיט לרגע את הפולניה, החוויות המשותפות שתחוו יחד, והזיכרונות המשותפים שתצרו יהוו משמעות גבוהה יותר וערכית הרבה יותר למערכת יחסים שלכם ובהכרח גם יגרמו לה להחזיק מעמד הרבה יותר.
אחד שיהיה מסוגל להודות על טעויות שעשה. כל אחד מאיתנו עושה לא מעט טעויות בחיים. אנחנו באופן כללי אנשים המתנסים כל הזמן ומשתדלים לעשות את הטוב ביותר כך שלא ניכשל. האגו הגברי הוא חזק וקשוח. כך לימדו אותם וכך, עד שיונהג אחרת הם נשפטים לפיו. גבר שיהיה מסוגל להודות בטעות שעשה ולהגיד "טעיתי", בהחלט ראוי לחמלה והתייחסות. אחד שיראה בטעויות שלו הזדמנויות ללמוד, ואולי ללמד גם את הדור הבא, על איך לא לחזור על אותן טעויות. ואחד אחרון שאני חושבת שהוא יוצא דופן ומאוד ראוי להערכה והסתכלות,
היא היכולת לגלות אמפטיה. לראות את המצב שלך ולא לשפוט אותו אלא פשוט להבין . לכאוב את כאבך ולשמוח בשמחתך. אחד שמבין שיש אנשים שונים המתבוננים אחרת על סיטואציות שונות והוא לא מנסה לשנות אותם אלא פשוט מבין שיש שוני בעולם, וזה היופי שבו.
את כל אלה לא תצליחי באמת לראות בדייט אחד, או שניים או שלושה. טוב נו אולי אחרי שלושה יהיה לך כיוון אם מדובר באחד כזה או אחר. אבל שימי לב, שבשום שלב לא התייחסתי להשכלה שלו, למקצוע שלו או למקום המגורים שלו. וכמה מהר אנחנו פוסלות מישהו רק בגלל שהוא לא למד את המקצוע הנכון, או לא גר במקום המתאים.
תנו צ'אנס. תפתחו כאילו האיש שאתן עומדות לפגוש עכשיו הולך להיות החבר הכי טוב שלכן. אח"כ תבחנו אם הוא גם מתאים להיות האבא של הילדים שלכן. אחרת יהיה קשה מאוד למצוא זוגיות או להמשיך מערכת יחסים קיימת.