כמה חשוב לריב!
מריבה אינה מילה גסה וכמה היא משמעותית למערכת היחסים! לריב אומר אני שומר על האני מאמין שלי, על האינדיבידואל שלי, על היכולת לעמוד על שלי. האגו שלי חשוב לי מאוד, ואני מאמין שזאת הדרך לרעיון שאני מעלה כאן.
הריבים הכי פופולרים בקרב זוגות הם על הילדים. אחד חושב לחנך באופן כזה והשני באופן אחר. אחד יותר קשוח והשניה יותר רכה. אחד מאמין בעצמאות מל
אה והשניה בתמיכה וליווי. כל אחד ואחת יודעים מה הכי טוב עבור הילדים שלו ומכאן עשויים להתפתח ריבים.
אז למה כל כך חשוב לריב? מה יש בו בויכוח שעשוי לעלות לנו בחיי הזוגיות? והאם אני באמת ממליצה לריב?
אז חשוב לריב כי חשוב להיות במקום בו דברייך נשמעים. זוגות שאינם רבים או נמנעים מעימותים וקונפליקטים, חיים בפשרה מתמדת על העמדה שלהם ואינם מביאים את האני מאמין שלהם וחיים חיים מזויפים. היכולת להתמודד עם השוני של בן או בת הזוג היא המשמעותית להמשך. ויכוח טוב יכול להיות כזה שגם אם לא תגיעו למסקנה, תחיו בידיעה שיש שוני ביניכם, אתם לא מסכימים על הכל, אבל לומדים לחיות עם השוני. השלב הנוסף יהיה לקבל אותו.
אז כן, אני ממליצה לריב. זה חשוב לפיתוח האישי והזוגי.החכמה היא לדעת כיצד לריב. מה להגיד ומה לא. אז נניח ואתם בעיצומו של ריב. בן הזוג שלך כל כך עצבן והרגיז אותך שתכלס, רק בא לך לתת לו כזה ניעור שיבין שהדרך שלו היא חד משמעית לא מקובלת עליך.איך אומרים את זה? כמה אפשרויות:
❤
אל תמתחי ביקורת על האישיות שלו אלא על ההתנהגות הספציפית. " אתה כל כך מבולגן", לא יעזור להבין על מה הכעס, לעומת "שים לב לאסוף את הגרביים שלך מאמצע הסלון," או, להרים את המגבת מהרצפה שאתה מסיים להתקלח". ממוקד, ברור ומתייחס בדיוק לבעייה שכל כך מפריעה לך. הרי את לא תשני אותו מלהיות בלאגניסט. זה הוא. אבל מה שכן, אולי תצליחי לשנות מעט את דפוסי הפעולה.
❤
התייחסו לפתרון ולא לבעייה. הכי משמעותי יהיה לעלות את הנקודה הבעייתית, ומיד לאחריה להתייחס לפתרון אפשרי. היתקעות על הנקודה הבעייתית לא תקדם בשום צורה את הפתרון אלא רק תעמיק ותחריף את הכעס. הכי נוח זה לקבוע כללים. כן, מי אחראי על מה בבית. באחריות של מי לשטוף כלים, לקפל כביסה, להוציא את האשפה, להשכיב את הילדים, להכין ארוחת ערב / בוקר ועוד היד נטויה… צרו סדר, כללים. ואם יש יוצא מן הכלל איתו תתמודדו.
❤
דבר המבקר…. יש לך משהו להגיד? אחלה. תגידי. אל תבקרי את בן הזוג. נכתב בלשון נקבה כי מחקרים הראו שנשים נוהגות להעביר ביקורת במהלך ריב יותר מאשר גברים. המבקר, או המבקרת במקרה זה מעמיד את עצמו אוטומטית בעמדת עליונות, כך שאין סיכוי לעומד מולה להצליח להעביר איזו נקודה או רעיון. אז נכון שאין שיוויוניות במערכות יחסים, אבל היא בטח לא מגיעה מהבדלי מעמדות בתוכה.
❤
העמידי את עצמך בנעליו. שאלי את עצמך, אם את היית הוא באותה סיטואציה איך היית מגיבה? נדרשת כאן הכרות עמוקה עם בן הזוג, ויכולת לראות, ובעיקר לתת פרשנות שונה לאותה סיטואציה. זה לא קל, אבל עשוי לחולל שינוי מהפכני בכל התפיסה שלכם האחד את השניה. לגלות חמלה ואמפתיה היא אחת הדרכים היותר יצירתיות ומכילות שאפשר לריב ולהתווכח.
❤
אם אתם מאלה שממהרים לקלל ולגדף, לרדת לפסים אישיים מה שנקרא, לריב בעוצמתיות בדיוק שאתם בשיא הרגש שלכם... אז אל. קללות, בין בנ זוג הם נקודת מוצא קשה ממנה יהיה קשה לעלות או לסלוח. גם אם אתם חושבים שהמעשה בלתי נסבל, אל תקללו. אחר כך קשה להתחרט על דברים שנאמרו גם אם הם היו בלהט הריב.
ואם מדברים על להט. יהיה קשה מאוד להבהיר את עמדתכם שאתם כךכך כועסים או עצבניים. קחו אויר, אפילו צאו לשעה מהבית, קחו נשימה ארוכה ועמוקה וחזרו לדבר על כל מה שאתם חושבים.
רבתם? יופי, עכשיו תתפייסו.
יש זוגות שלא מעיזים לריב ליד הילדים. שחס וחלילה לא יקלקלו את נפשם העדינה והרכה. אני חושבת שלכל דבר יש בעד ונגד. אני בעד לריב, בתדירות נכונה! מי קובע מהי תדירות נכונה? אם יש לכם אינטראקציות רבות יותר של מריבות לעומת שיחות שלוות ונעימות אז אתם מתבקשים לסור ללשכתי בדחיפות. אבל אם אתם רבים מדי פעם, אין שום מניעה שהריב יעשה שלא לפני הילדים, כל עוד, שימו לב! הם גם רואים אתכם מתפייסים.
ילדים לומדים מערכות יחסים ותקשורת רק מאיתנו ההורים. הדרך בה הם ילמדו לעמוד על שלהם, לשמוע אחרים, ולהבין שלא הכל ורוד בחיים היא דרכנו. ולכן חשוב להראות גם צדדים בהם אין הרמוניה ושלוות נפש בין בני הזוג, כל עוד הם גם ילמדו כמה חשוב ואיך להתפייס.
מה עושים? לא על הכל מסכימים. צאו מנקודת הנחה כזאת.ובכל זאת, תמיד יהיה מישהו שיושיט את ידו לשלום לפיוס. זה אותו אחד או אחת, שיפתח בשיחה מפייסת ויגיד, אנחנו לא מסכימים על הדרך, או אני מעוניינת להקשיב למה אתה מציע לעשות,באופן כזה שתחשוב גם עלי. הקשבה אמיתית היא כזאת שתאפשר שינוי. ( על כך כתבתי במאמר אחר על הקשבה).לעיתים ידרשו הפרדת כוחות, זאת אומרת, להחליט שאני פועלת באופן כזה שלא לידך ,ואתה פועל בדרך שלך שלא לידי. (קורה הרבה בחינוך הילדים), כל עוד זה כמובן לא הרסני.קחו בחשבון שלא על הכל אתם תסכימו. אם אתם חיים בזוגיות בה אתם אוהבים ומקבלים אחד את השניה, אתם כנראה נמצאים בחיים בהם אתם יודעים שאתם לא מסכימים על הכל אבל חיים עם הידיעה הזאת בשלום.הידיעה הזאת, תביא לכם שלווה, ויכולת לצמוח הלאה.מכל ריב ומשבר יש צמיחה. אל תמהרו לוותר האחד על השניה ובטח שלא עליכם.
זה אפשרי.
ענת סלע,MA
מטפל ויועצת לזוגיות
מומחית למערכות יחסים